<h1>שבלי הלקט הקצר דין יין נסך סימן ה'</h1>
<h2>דף כה.</h2>
מעשה במשומד שנגע ביין ואמר אח"כ שנתגייר בינו לבין עצמו, ובא מעשה לפני רבינו יצחק והתיר היין, מפני שהפקיד כיסו בשבת. ור' אברהם אסר, מפני מעשה דאמר בפ' זה בורר בסנהדרין, דההוא טבחא דנפיק טריפתא מתותי ידיה, פסליה רב נחמן אזל רבי טפריה ומזייה, פי' הגדיל צפורניו ושערו, סבר רב נחמן לאכשוריה, אמר ליה, איכא למימר איערומי איערם, אלא אין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתעטף שחורים, דאיכא למימר איערומי איערם, ועוד שהולך בעזות פנים א"כ אפילו אמר נתגיירתי ביני לבין עצמי לא מהימן ביין.
<h2>דף כז.</h2>
שאילו לפני ר' על האנוסין, אם יש לפרוש מן יינן עד שיעמדו בתשובתן ימים רבים, והרי התשובה שלהם מפורסמת וגלויה, ואלו האנוסין שבאו מחדש אין אנו בקיאין בהן ותשובתן לא ראינו, אם יש עלינו להחמיר ולהפריש מן יינן. והשיב ר' שחלילה לפרוש מן יינן לביישן כי לא מלאן לבן לנסך אף לע"ז, ולא גזרו רז"ל אלא על מגע גוי ולא על מגע פושעי ישראל, ובמקומינו אף הגוים אינם מנסכים, וכל שכן אלו שכל מה שעשו עשו משום אבחת חרב, ומהרו לפרוש בכל יכולתן, ועוד משקבלו עליהן לשוב ליראת צורנו הרי הן בכשרותן.
